<h1>חוקות הדיינים סימנים ק"ד—ק"ה</h1>
<h2>דף פו:</h2>
התנה המלוה עם הלוה וכתב לו בשטר שיהיה נאמן עליו בכל זמן שיאמר שלא פרע אעפ"י שטען הלוה ואמר שכבר פרעו המלוה גובה בלא שבועה אבל אם הביא עדים שכבר פרעו אינו גובה ממנו כלום מפני שהלוה לא האמין אותו אלא כל זמן שלא יביא עדים שיהיה נאמן יותר ממנו, אבל שיהיה נאמן עליו יותר משני עדים זה ודאי לא התנה עמו כך מפורש בפרק שבועת הדיינין [מ"ב ע"א]. התנה המלוה עם הלוה וכתב לו בשטר שיהיה נאמן עליו כשע"ך [—כשני עדים כשרים] כל זמן שיאמר שלא פרעו אעפ"י שהביא הלוה עדים שכבר פרעו ה"ז גובה ממנו בלא שבועה כלל שכבר האמינו עליו בלא שבועה כשע"ך ואעפ"י שהביא מאה עדים והעידו שכבר פרעו בפניהם ה"ז גובה הכל בלא שבועה מפני ששניים הרי הם כמאה ומאה כשנים, אבל אם א"ל שיהיה נאמן עליו כג' אם הביא הלוה ה' אנשים והעידו שראו שכבר פרעו בפניהם המלוה אינו גובה ממנו כלום משום דכיון שירד לענין דעות שהם יותר מכדי עדות ודאי אדעות קפיד ובג' אנשים האמינו עליו אבל בה' לא האמינו עליו כך מפורש בפרק שבועת הדיינין [שם]. וכתב מורי תמ"ך בחידושיו במסכת כתובות בפ' הכותב זה התנאי אינו מועיל אלא לעצמו בלבד אבל יורשיו משביעין אותו שלא נתפרע מאביהם בעוד שהוא חי ואם הלוה האמינו עליו ועל יורשיו אינם יכולים להשביעו על מה שנעשה בחיי אביהם אבל על טענת עצמן כגון שטוענין עליו שהם פרעוהו משביעין אותו לפי שאין תנאי האב מועיל לאחר שנפלו הנכסים בפני היורשים לאחר מותו שהרי אינם שלו אלא של היורשים וה"ה ללקוחות.
